נוף גנים בע"מ ואח' נ' שפיר מחצבות 1991 בע"מ

פסק דין

1. בפני ערעורם של המערערים, בתיק אזרחי 5930-10-12, על החלטתו של כבוד רשם ההוצאה לפועל עמיעד רט, מתאריך 30.01.13 אשר דחה את בקשתם לביטול חיובם בהפקדת ערבון ו/או ביטול חיוב בהפקדת ערבון במלוא סכום התביעה , כתנאי לקבלת התנגדותם לביצוע השטר.

זהות הצדדים:

2. אופיר שרפי (להלן: מערער 2 ) הינו הבעלים והמנהל של חברת נוף גנים בע"מ (להלן: מערערת 1 )

שפיר מחצבות 1991 בע"מ (להלן: המשיבה) הינה חברה העוסקת באספקת חומרי בנייה, נוי וכד'.

העובדות הצריכות לענייננו:

3. בתאריך 14.02.12 חתמו המערערים והמשיבה על הסכם התקשרות לפיו תספק המשיבה למערערים אספלט לצורך פרוייקט שלהם בעיר לוד.

המשיבה הגישה כנגד המערערים בקשה לביצוע שטר בתיק הוצאה לפועל שמספרו01-66519-12-9

בתאריך 23.09.12 הגישו המערערים את התנגדותם לביצוע השטר .

בתאריך 04.12.12 התקיים דיון בפני כבוד הרשם עמיעד רט , בה קיבל את התנגדות המערערים ואולם זאת בכפוף להפקדת מלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל.

בדיון ביקש המערער שהות של 60 ימים להפקדת הערובה , לאחר דיון הסכימו הצדדים כי 30% מכלל הערובה שנקבעה יופקדו בתוך שלושים ימים והיתרה בתוך שלושים ימים נוספים , הסכמה זו קיבלה תוקף של בית משפט.

בתאריך 31.12.12 המערערים ביקשו לבטל חיובם בהפקדת ערובה כתנאי לקבלת התנגדותם , ולחילופין להפחתת ערובה שלא תעלה על 5% מגובה החוב.

בתאריך 30.01.13 ניתנה ההחלטה נשוא ערעור זה על ידי כבוד הרשם, אשר דחה את טענת המערערים לביטול או הקטנת סכום הערובה .

טענות המערערים:

4. המערערים מציינים כי בהחלטתו מתאריך 04.12.12 נתן כבוד הרשם למערערים רשות להתגונן, ועל כן הערעור דנן נוגע רק לעניין תנאי ההפקדה אותו קבע כבוד הרשם כתנאי להגשת מתן הרשות להתגונן, וכי גובה יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל עומד כעת על סך של כ- 95,000 ₪ ולמעשה חיובם בהפקדת מלוא סכום החוב כמוה כדחיית בקשת רשות להתגונן.

5. המערערים טוענים כי מצבם הכלכלי קשה ביותר, שכן, מערערת 1 קרסה כלכלית ולמעשה אינה פעילה עוד. וכי לאחר קריסתה הקים המערער 2 חברה חדשה אשר מצבה הכלכלי הינו רע ביותר, וכי חובותיו של מערער 2 כערב למערער 1 גבוהים ביותר והנושים השונים מנסים וחלקם אף הצליחו להטיל עיקולים על החשבון הפרטי שלו, וכי הכנסתו של מערער 2 , עומדת על כ-5000 ₪ לחודש, סכום אשר בקושי מספיק לו לפרנסת משפחתו.

6. המערערים טוענים כי בנסיבות הללו חיובם להפקיד את מלוא גובה החוב , כתנאי לקבלת ההתנגדות כמוה כ"גזר דין מוות" על ההתנגדות לביצוע שטר ולמעשה מהווה דחיית ההתנגדות וזאת למרות שכבוד בית המשפט נכון היה ליתן רשות להתגונן במסגרת ההתנגדות שהגישו, וכי כל ניסיונותיו של מערער 2 לגיוס סכום הערובה נכשלו, וכי חיוב המערערים בערובה נקבעה ללא שניתנה למערערים בכלל האפשרות לטעון בעניין ועל כן כל שיכלו לעשות באותו מעמד של מתן ההחלטה על ידי כבוד הרשם , היה לקבל אורכת מועד על מנת לנסות בתקופה זו לגייס את גובה הערובה, וכי לא התקיים דיון בעניין הערובה ובלית ברירה , התמצתה בעניין המועד להפקדת ערובה , מבלי שנטען לגופו של החיוב בהפקדת ערובה.

תגובת המשיב:

7. המשיב טוען כי ערעור זה למעשה מוגש באופן עקיף ופגום על החלטת כבוד הרשם מתאריך 04.12.12, וכי בהתאם לחוק, על המערערים היה להגיש ערעור תוך 20 ימים לשופט היושב באותו בית משפט בו יושב הרשם, וכי הצדדים הסכימו על פריסת תשלום הערובה בדיון בתאריך 04.12.12, וכי לאחר שהסכים המערער למתכונת אופן תשלומי העירבון , מושתק הוא מלהעלות טיעונים על גזילת יומו בבית המשפט.

8. המשיב טוען כי לאחר שהמערער הסכים למתכונת אופן תשלומי העירבון , קיבלה זו תוקף של החלטה וכי המערער לא טען ו/או הוכיח שינוי נסיבות מהותי שחל במצבו מאז החלטה זו ובקשתו עסקה רק בניסיון לתקיפת ההחלטה על התניית מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה.